The Humanitarian and the Cosmological Shabbat

[2]  

^א) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה י-הוה לעשת אתם: ^ב) ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לי-הוה כל העשה בו מלאכה יומת: ^ג) לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת:

[3] There is also another, shorter set of laws, which is related in Parshas Ki Tisa, after Moshe receives the second tablets (Exod. 34:11-26). This section has been termed ‘the small book of the covenant.’ The smaller book may have been an abridged version of the original book of the covenant, which is why the same laws are repeated twice. According to Richard Elliot Friedman (The Bible with Sources Revealed, ad loc.), the small book of the covenant is, in fact, J’s Decalogue. In the small book of the covenant the Shabbat is mentioned rather briefly (v. 21), but without a rationale.

²¹ Six days you shall work, but on the seventh day you shall cease from labor; you shall cease from labor even at plowing time and harvest time.
^כא) ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת

For more on how the Shabbat, and the festivals in general, differ from each other depending on the source text, see Shimon Gesundheit, Three Times a Year: Studies on Festival Legislation in the Pentateuch (Mohr Siebeck, 2012).

[4]  ^יב) ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר

[5]  

^יג) ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך: ^יד) ויום השביעי שבת ליקוק אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמרך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך: ^טו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך יקוק אלהיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה על  כן צוך י-הוה אלהיך לעשות את יום השבת:

[6] וזכרת כי עבד היית – על מנת כן פדאך שתהיה לו עבד ותשמור מצוותיו.

[7]  

בעבור היות יציאת מצרים מורה על אלוה קדמון מחדש חפץ ויכול כאשר פירשתי בדבור הראשון על כן אמר בכאן אם יעלה בלבך ספק על השבת המורה על החידוש והחפץ והיכולת תזכור מה שראו עיניך ביציאת מצרים שהיא לך לראיה ולזכר.

[8]  

מן הטעם שהיינו עבדים במצרים שבה לא שירתנו בבחירתנו ובשעה שחפצנו, ולא יכולנו לשבות. לכן ציווה עלינו בתורה לשבות ולנוח כדי שנצרף את שני הדברים, נאמין בדעה נכונה והיא חידוש העולם, המורה על מציאות האל בתחילת המחשבה ועיון קל, וניזכר בחסדי האל עלינו שהניח לנו מתחת סבלות מצרים
(מורה נבוכים ח”ב פרק ל”א).

[9]  וזכרת כי עבד היית – והניח עבדך על כן צוך ה’ אלהיך לעשות כן ביום השבת, והטעם: למנוחת העבד.

[10] According to biblical scholars, aliens, non-Israelites who live in your midst; the rabbis interpret this term as converts.

[11]  ^ה) לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה:

[12] Most scholars call this section of the book (chs. 56-66) “Trito-Isaiah” since the book seems to be made up of three distinct works. Trito-Isaiah was composed after the return from exile.

[13] 

 ^יג) אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש יהוה מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר ^יד) אז תתענג על יהוה והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי יהוה דבר.

[14]  ^י) ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים:

[15] Considering the plethora of sin narratives in the Torah (like the Golden Calf or the Korah story, for instance), this is at least somewhat surprising.

[16] Ezekiel and Jeremiah were priests, as well as prophets.

[17] See Nahum Sarna Understanding Genesis 18-21.

[18] To be clear, I am not referring to the shappatu, (which was at the fifteenth day of the month), but to the seventh day of rest, which were counted from the new moon onward. The connection of Shabbat and Mesopotamian shappatu is interesting in its own right, especially in connection with possible early forms of Shabbat referenced in the prophets, but this connection is very speculative and continues to be debated by scholars today.

[19] God in Search of Man p. 417.  For more on this see his book The Shabbat.

[20] Psalm 92, which is the Shabbat psalm.