Two Sets of the Decalogue. AI
The Existence of Two Versions of the Decalogue
The Decalogue texts in Exodus and Deuteronomy have significant differences, a problem grappled with by the Talmudic sages and Medieval exegetes.
Published: February 2, 2015
|
Last Updated: September 7, 2026
The Rabbis understand this verse to allow wearing wool tassels on a linen garment or vice versa (b. Menachot 39b).
מה שאי איפשר לאדם לומר כן,
שנ’: "אחת דבר אלהים שתים זו שמענו" (תהלים סב:יב), ואומר: "הלא כה דברי כאש נאם ה'" (ירמיה כג:כט):While the version in the Mekhilta does finish with the claim, מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן, it does not emphasize the miraculous nature of the event. It does not include the phrase ולא לאוזן לשמוע. The emphasis in only on avoiding contradictions.
See, j. Nedarim 3:2, for an expanded version of this midrash, which fits with the Babylonian Talmud’s formulation about “what the ear can hear.”
Another popular midrash says that only the first two of the ten sections of the Decalogue were spoken by God; the rest were spoken by Moses [b. Makkot 23b]. According to this opinion, Moses would have been the one who pronounced the unpronounceable combination of texts.
כאשר צוך י”י אלהיך – כלומר כמו שמפורש הטעם בדברות הראשונים כי ששת ימים עשה י”י את השמים ואת הארץ וגו’.
On Rashbam’s understanding of Moses’ role in the book of Deuteronomy, see my article “Moses Wrote the Torah: Rashbam’s Perspective,” to be published in the next volume of theHebrew Union College Annual.
וכאשר חפשנו בדברי חז”ל מה אמרו על ככה, מצאנו שאמרו זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. וזה הדבור קשה מכל הקושיות שהוא לנו כאשר אפרש.
ואם נאמר, גם פלא היה שתשמע האזן שתי מלות בבת אחת, שלא כמנהגה לשמוע שתי אותיות, למה לא הזכירו זה חכמים ז”ל, שהוא כבד מן הדבור בבת אחת. ומה נעשה בקושיות הנשארות משנוי הפסוקים שאין טעמם אחד כמו זכור ושמור,והכתוב בשנייה ולא בראשונה, גם איך נתקן לא תחמד בית רעך, עם ואל תחמד אשת רעך, גם ההפוכים
דע, כי עשרת הדברים, כאשר הם כתובים בפרשה הזאת, השם אמרם כולם, כי כתוב וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. ותחלתם אנכי וסופם וכל אשר לרעך. וגם משה אמר כאשר הזכיר עשרת הדברים בשנית, את הדברים האלה דבר ה’.
והנה אתן לך מדברי משה ראיה שאלה לא דברו נכונה. הנה השם אמר לא תחמד בית רעך, ומשה אמר לא תחמד אשת רעך (דבר’ ה, יח). ולפי דעתם שלא תחמד השני הכתוב בפרשה הזאת הוא בלב, והראשון גזלת הבית. והנה משה הפך הדבר, כי אמר עם ולא תתאוה בית רעך, ואמר עם לא תחמד שהוא הגזל אשת רעך. והנה נשחת טעמם…
ודע, כי המלות הם כגופות, והטעמים הם כנשמות, והגוף לנשמה, הוא כמו כלי, על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים, ואינם חוששים משנוי המלות, אחר שהם שוות בטעמן,